ארכיון חודשי: מאי 2012

2 מהיר ו-2 עצבני

לא אחד, אלא שני טקסטים שלי שעלו ביומיים האחרונים בשחקן ה-12. אחד  על נבחרת ספרד, והשני על נבחרת גרמניה.

מודעות פרסומת

טקסט חדש שלי בשחקן ה-12

והנה טקסט חדש דנדש שלי, על הכוכבת הדנית קרוליין ווזניאקי שמתפרסם בשחקן ה-12.

הריעו לשודדים

לשפשף את העיניים ולא להאמין. לרפרש פעמיים ולבדוק טוב טוב אם זה באמת נכון. אולימפיאקוס בגמר היורוליג. אולי זאת טעות כתיב, הכתב התבלבל והתכוון לפנא של זליקו ושאראס. לא לא, אלו באמת האדומים מפיראוס שישחקו בגמר באיסטנבול. מקום מצחיק פיראוס.

ממש באותו זמן שבאתונה פיתחו את הדבר הזה, נו, מתחיל בד' ונגמר לרוב ביחס רע למיעוטים, דמוקרטיה, וכתבו מחזות שישמשו בסיס לתרבות המערבית, בפיראוס גידלו מלח. מלח זה חשוב. תנסו להכין מרק עוף או קלח תירס חם בלי מלח-לא תצליחו, התוצאה לא תהייה מספקת. אתמול הכדורסל שאולימפיאקוס שיחקו נגד ברצלונה שאב מהמסורת העירונית. הוא היה בסיסי ויסודי, ממש כמו המלח. כשבאתונה החליטו להקים חומה סביב פיראוס היא הפכה לאחד מהנמלים החשובים בעולם העתיק. כשאולימפיאקוס החליטו לבנות חומה מסביב לסל שלהם, הכדורים כאילו ברחו החוצה. עם קמצוץ מזל, קיטון של תחמנות והמון לב כצפוי מיורדי ים. הריעו לשודדים.

את המקום שלהם בגמר, כמו את הדרך אליו, אולימפיאקוס גנבה מקבוצות טובות יותר. אם הייתם מספרים לאוהד שרוף, שדווקא בעונה שהכסף הפסיק לזרום באולם השלום והאחווה, ודווקא אחרי שאת שלב הבתים התחילה הקבוצה במאזן 1-3 ואת הטופ 16 עם שני הפסדים רצופים, שדווקא בעונה כזאת הם יהיו מרחק 40 דקות מהגביע הוא היה מגחך עליכם. בקושי סיכוי בסדרה נגד סיינה נתנו להם. חבורה צעירה, מקומית בעיקרה, שמובלת על ידי כוכב עם ים מטען רגשי להוכיח. המקרים האלו, או שמתפוצצים בטירוף על היריב, או שמתפוצצים בטירוף יותר גדול בפנים שלך.

בצד השני עמדה ברצלונה, שמלבד היותה המועדון השנוא עליי בכל הקיום האנושי, היא גם קבוצת ההגנה הטובה ביותר בעשור האחרון ביבשת. מכונת כדורסל מתוקתקת ומתקתקת. תשאלו את מכבי. כשהיא גילתה ברבע הראשון שהיא בפיגור שלא נמחק, המכונה לא התכוונה לוותר. וכמו במחזות היוונים, נראה היה שהגורל להפסיד רודף אחריי אולימפיאקוס, שאנחנו רק צריכים לחכות לדאוס אקס מאכינה, נניח איזה שתי שלשות של לה בומבה אחת אחריי השנייה, ואז הסדר הטבעי יוחזר. השלשה הגיעה, הסדר נתקע בפקקים. כי היוונים, הם בתורם לא וויתרו בעצמם, והמשיכו לרמות את הגורל. לגנוב עוד סל ונקודה, לעשוק עוד איזו החטאת עונשין לא אופיינית מהקטאלונים. גבורה ונחישות ניצחו את המשחק הזה יותר מעוד פוזשן של כדורסל.

זה נכון שלפעמים היה נראה, שמרוב ששתי הקבוצות רוצות לנצח, הברכיים קצת רועדות. האנדרלמוסיה מתחת לסלים של פאו חגגה, והיוונים איבדו עוד ועוד ריבאונדים ונקודות לידי התמנון של הגבוהים הספרדים. אבל דווקא את הכדור החוזר החשוב ביותר של המשחק, הכדור האחרון ברבע השני, הם הצליחו לקחת ולקלוע סל מהיר במקום לספוג אחד. היתרון נשמר. בסוף הרבע השלישי, כשהשניות האחרונות נקפו, שתי הקבוצות לא הצליחו לייצר נקודות.

היו דקות שברצלונה הידקה את הגנת הפלדה שלה והפכה לבלתי חדירה כמו בית ראש הממשלה . דקות שברצלונה שיחקה כדורסל שכאילו יצא מספר הדרכה למאמן המתחיל, מלא בסלים קלים, פשוטים וכואבים ליריב. אבל היו גם השלשות של פאפאניקולאו, והקזות הדם של ספאניוליס ואייסי לאו על הפרקט. כשהמומנטום מחליף צדדים כמו כדור לוהט, הפער הזה שבין להוביל ב-3 לבין הפחד לפגר ב-1 נשמר לאורך כל הזמן. זה היה משחק שמפסידים בגלל טעות, לא אחד שמנצחים בזכות הברקה.

ובכל זאת, בצער רב וביגון קודר, אולימפיאקוס הם הגיבורים הטראגיים של הערב הזה. מי שקרא קצת אנטיגונה למשל, יודע שמהגורל אי אפשר לברוח. בני אדם, אפילו אלים, הם בסך הכל כלי שחמט(והמון בהצלחה לבוריס גלפנד! אל אל ישראל!) עבורו. למה? כי הם הולכים לאכול וואחד תבוסה מול צסקא. אין להם סיכוי, פשוט אין להם סיכוי. כמו שלא היה להם במשך כל העונה 😉