קטגוריה: לאומיות

דיוויד בקהאם לא יהיה באולימפיאדה

דיוויד בקהאם, וואחד סמל, לא עומד לשחק באולימפיאדה. הנה טקסט שלי בנושא.

מודעות פרסומת

ערב יום העצמאות-המשטרה כיתרה את משרדי עמותת זוכרות

 

בעוד המון עם ישראל חוגג את ערב יום העצמאות ברחובות, ביקשו פעילי עמותת זוכרות, הפועלת להעמיק את המודעות הציבורית לנכבה לקיים טקס זיכרון לנכבה, האסון הלאומי הערבי. המשטרה, שידעה על האירוע מראש, הגיע למשרדי הארגון על מנת למנוע את הדבר. במשך כ-ארבע שעות כיתרו כוחות של המשטרה והיס"מ את משרדי העמותה ברחוב אבן גבירול וכלאו את הפעילים בפנים. בסביבות השעה 22 הגיעו השוטרים למשרדים וכיתרו את היציאות, הקדמית והאחורית, לרחוב. השוטרים דרשו מהפעילים, ביניהם כמה קשישים, להעביר אליהם תעודות זהות, חומרים של הארגון ולעבור חיפוש אם ברצונם לצאת, וכי מי מהם שלא יעשה כך ייעצר באופן מיידי בעוון הפרה לסדר הציבורי. כשאחד מפעילי הארגון, קשיש מופלג בגילו דרש לצאת ושאל-"למה את כולא אותי? תן לי לצאת", תוך הפניית תשומת הלב לכך שהוא לא ביצע עבירה. תשובת השוטרים הייתה ברורה-"אתה לא יוצא". למקום הגיעה עורכת הדין גבי לסקי אשר טענה בפני השוטרים כי מדובר בכליאת שווא. כליאת שווא היא שלילת חירותו של אדם, שלילה מוחלטת ושלא-כדין, למשך זמן כלשהו, באמצעים פיזיים או על ידי הופעה כבעל-סמכות. בסביבות השעה 02 בלילה עובדי העירייה הגיעו לאסוף את המחסומים והשוטרים נאלצו לשחרר את הפעילים.

נעצר לאחר שקרא שמות של כפרים ערביים

במקום התקהלו אנשי שמאל נוספים והחלה מחאה ספונטנית אל מול פעולת המשטרה. במהלך ההתקהלות, בה צילמו אנשים את הנעשה, דרשו השוטרים תעודות זהות מהאנשים וטענו כי הם חשודים בהפרת הסדר הציבורי מכיוון שהם מצלמים את האירוע. בשיא ההפגנה, הקריא אחד הפעילים את שמות הכפרים הערביים שהיו בתחום השיפוט של העיר תל אביב יפו לפני 1948. הוא קרא-"..לא נושאים פצצות ולא מטעני חבלה ולא טילים, הם רק נושאים שלטים של ההיסטוריה של יפו." בתגובה פנו אליו השוטרים, הבהירו לו כי הוא מפר את הסדר הציבורי ועצרו אותו. בעוד השוטרים עוצרים אותו הוא המשיך לקרוא בשמות הכפרים, ובעת הכנסתו למכונית המשטרה צעק-"ברוכים הבאים לדמוקרטיה הישראלית".

תיאטרון האבסורד הזה כל כך מכעיס אותי, כל כך מקומם. לכלוא אנשים, רק כי אתה הם חושבים בניגוד אלייך. למנוע מאדם לבטא את עצמו, רק כי מה שהוא מבטא מעלה את חמתך. בפעם הממש ראשונה, הרגשתי שאני אכן חי במדינה פוטיניסטית. אני אגיד את זה באופן חריף יותר-אם טענת המשטרה נכונה, ואכן שלוות הסדר הציבורי הישראלי תופר בגלל איזה 5 פעילים בת"א, אז לסדר הציבורי הזה אין זכות קיום.

לעצור את הגרעין של ברצלונה

אחיי האדונים, בני מלכים, סבלנו מספיק. בשנים האחרונות אנו רואים איך שלטון הפלדה שקנינו בעמל רב, בניצחונות צבאיים מזהירים ובעזרת גנרלים מהוללים מתחיל להתפרק. אני קורא לכם ולעולם כולו לפעול במהרה. כבר אמר מי שאמר, אם זה הולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז זה בטח לא פרעוש. את זכותנו על האדמה הזאת קנינו בדם ויזע, בשיבה מחדש האדירה אל נחלת אבותינו שנלקחה ונחמסה על ידי שבטי המדבר. ואני מזהיר, כמו שהזהרתי בעבר, השנה היא 1974והשחקן הזה הוא קרויף.

אנו נלחמים מול אויב עיקש שלא ישקוט עד שישמיד אותנו. המשוגעים האלו מתעצמים ומתעצמים, הכסף זורם שם כמו נפט. עוד מתקן העשרה, עוד צנטריפוגה, עוד חלק מהפאזל. ייבוא ישיר של חלקים משבדיה, וכשזה לא עובד הם קונים את מיטב התוצרת המקומית להתקפה. גם את ההגנה הם לא שוכחים, סוללת טילי נ"מ מתולתלת מגינה להם על קו השער. איך אפשר לבקע מערך כזה? אם מישהו יכול, רק אנחנו יכולים. לא האמריקאים ולא הפחדנים ממנצ'סטר. שיישארו להתעסק בפוליטיקה הפנימית שלהם, אפילו את האופוזיציה מבית הם לא מסוגלים להביס. רק אנחנו, רק עלינו מוטלת המשימה לעצור את הטירוף של הגמד שמשגע את העולם.

אנחנו עושים ככל שאנחנו יכולים. מכינים את הציבור שקל זה לא יהיה, אבידות בעורף חייבים לספוג. למזלנו יש לנו שוער שמוכן לעבור קצת השפלות בדרך אל האושר. הם בנו את מכונת המלחמה שלהם בשקט מופתי, הפכו לאימפריה בלי ששמנו לב. הרי משנות ה70 מדברים עליהם, מאז שאותו אדם שינה את המציאות שלהם לנצח. אבל עד לאחרונה הם שמרו את העוינות שלהם על אש נמוכה. פתאום הכול התפוצץ. כמות כזאת של כישרון בקבוצה אחת, כמות כזאת של סיכון במדינה אחת. כסף, נשק, חוליית קישור מבריקה, חיל ים מפחיד, 6 תארים בעונה אחת. נרדמנו בשמירה. והם לא כמו שאר האויבים, הפלסטינים או הבאסקים שסתם עסוקים בטרור כל הזמן. שאר המדינות שמסביבנו, הקבוצות שדולקות אחרינו, אנחנו יודעים שזה סתמי. גם אם הם ימתחו אותנו עד מחזור הסיום, הם תמיד ימצאו דרך לדפוק את זה. אבל אלו, חיות, מזל שהם לא היו בסביבה ב73. אסור לתת להם חצי אצבע מחשש שייקחו את כל היד.

הם פוגעים לנו בבטן הרכה. 9 גביעי אירופה שלנו מחווירים בארון. אתם יודעים שאנחנו, המועדון הכי פופולארי בעולם, בהיסטוריה, נזר הבריאה מהבירה רק מקום שני בפייסבוק?  28 מיליון לייקים יש להם, ולנו בקושי 26. עקפו אותנו בסיבוב. איך הם מעזים, לייחצן את עצמם ככה כלפיי חוץ עם כוחות אל-קודס. אנחנו, אנחנו עם הסגולה, הם חיקוי דהוי של המקור. נכנסו ללבנון והקימו להם שם מחתרת. רגע, מה קרה? לא שמעתם על צד"ל, לא שמעתם על בשיר ג'ומייל? אנחנו היינו פה קודם חבר'ה. אבל איפה צד"ל ואיפה חיזבאללה. 3 גביעי אלופות ב5 שנים, איך הם לא מתביישים. אירופה היא השטח שלנו, ולנו הם משאירים את גביע המלך. זין על גביע המלך, זין על מקום שני בפייסבוק, זין שהם היו במונדיאל ב2006 ואנחנו תקועים עם זיכרונות משפיגלר. זה כאילו שהקליפרס יצליחו יותר מהלייקרס. מוסרים לי באוזנייה שאם גם זה יקרה השנה, אני מבטיח לכם שנתקוף, בזעם נתקוף. יש גבול לכמה אפשר לטלטל את אמות הסיפים.

אני מקווה שאתם מבינים את חומרת הבעיה, ושלא יהיו פה שמאלנים שיצאו נגד קצת אלימות על המגרש. מולם כל האמצעים כשרים. מצידי שנשלח בהם את פפה וראמוס ביחד. כשפער 10 הופך ל-4, וכשטילי הזלזאל מכוונים לתל אביב אסור להניד עפעף. לא ניתן לאף אחד להחזיק בשחקן הטוב בעולם. אנחנו המעצמה הגרעינית היחידה פה באזור, ברור? יש לנו את רונאלדו, ולא נפחד להשתמש בו. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, גם אם חייבים תדלוק אווירי במהלכה. הגלקטיקוס היחידים באזור יהיו אנחנו. ויהיה דם, הרבה דם.

על אגדת הפינקוושינג

פינקוושינג (PinkWahsing) הן מכלול של טענות המציינות כי ישראל "מנצלת" את יחסה ההוגן כלפיי הלהט"בים על מנת לחפות על הפרות זכויות אדם בשטחים. בחסות אותו פינקוושינג, מבקשים ארגונים פרו פלסטינים למנוע ממנהיגי קהילה גאה ישראליים להפגש עם עמיתיהם האמריקאיים, ולאחרונה אף ניסו למנוע כנס של הקהילה שיוקדש לישראל. לכך אני מתנגד גם במישור האידאולוגי וגם במישור הפרקטי.

במישור האידאולוגי, האינטלקטואלי גרידא, אני "מעדיף" כיבוש נאור שמכריח אוכלוסייה להעניק זכויות אדם מלאות מאשר מדינה שקמה על בסיס זכות להגדרה עצמית ושוללת זכויות כאלו. במידה מסויימת, אם כבר קיים פינקוושינג לכיוון השני(בלוושינג?), שבו מדינות ערב מנצלות את הסכסוך להפניית אש מהעובדה שהן מקיימות עריצות טוטליטארית. אם גזע של חייזרים היה פולש לכדור הארץ ומכריח את כולנו לחיות בכבוד ובסובלנות אחד כלפיי השני ולוותר על מדינות הלאום המפרידות בינינו, אני חושב שהייתי המאושר באדם. אבל זה כמובן רק ויכוח אידאולוגי, שבין החירות האישית לחירות הפוליטית. ישראל לא מקיימת כיבוש נאור בעזה ובגדה,נהפוך הוא, והיא אינה שם על מנת להגן על זכויות הקהילה של רמאללה.
במישור הפרקטי, אני מתנגד להגדרה של פינקוושינג מכיוון שהיא מגמדת את ההישגים של הקהילה הלהט"בית והליברלית הישראלית. נכון שהחברה הזאת, כמו בכל מקום בעולם, מותקפת על ידי קנאות ושמרנות. אבל המצב בתל אביב, בחיפה, גם בירושלים ובבאר שבע הוא טוב. צעד אחד אחורה, שניים קדימה ועוד חצי סיבוב לצדדים, אבל קיימת התקדמות. ההתקדמות הזאת מגיעה בזכות הפעילים והפעילות, ומגיע להם לזכות בהכרה על כך. האם כנסים ודיונים שמשלבים עמותות, פעילים, ואנשי ממשל הם פסולים? הם החברה הישראלית פסולה מלהיות חלק ממשפחת העמים? פינקוושינג הוא בסך הכל עוד סוג של חרם על החברה הישראלית, ואני לא מאמין בחרמות ובעונשים קולקטיביים. אני לא מאמין שהישראלים צריכים לספוג אישית עונשים על הכיבוש, כמו שהפלסטינאים לא צריכים לספוג אישית עונשים על הטרור.
הפינקוושינג, כמו כל סוג של חרם מסתכם בראייה צרה של העולם. אם יש סכסוך בין שתי מדינות, בין שתי תפיסות או צדדים, אז חייבת להיות תפיסה נכונה ותפיסה שגויה. חייב להיות צד ראוי וצד לא ראוי. אם ישראל כובשת, אז סימן שלא יכולות להיות בה שום מעלות. אם הפלסטינאים נכבשים, סימן שהם סמל לתם ולטוהר. זאת מחשבה מנותקת מכל  מציאות, שמלמדת אותנו פעם אחר פעם שהאמת לא שייכת לאף אחד. שבכולנו יש גם מהרוע וגם מהטוב. אפשר להיות פרו פלסטיני ופרו ישראלי בו זמנית. זה אפילו הדבר הנכון לעשות.
הומולאומיות

מותר להיות גם גאה וגם פטריוט