קטגוריה: ספורט

הקסם האולימפי

אחח, מה יפה הקסם האולימפי, במיוחד שאני מקשר לטקסט שרשמתי על פתיחת אולימפיאדת לונדון 2012 בערך שבוע וחצי אחר כך. חפיף.

מודעות פרסומת

אליס שלזינגר-תקווה אולימפית נשית

אליס שלזינגר היא אחת התקוות האולימפיות שלנו למדליה בלונדון השנה. מצורף טקסט שרשמתי לכבודה באתר השחקן ה-12.

דיוויד בקהאם לא יהיה באולימפיאדה

דיוויד בקהאם, וואחד סמל, לא עומד לשחק באולימפיאדה. הנה טקסט שלי בנושא.

הריעו לשודדים

לשפשף את העיניים ולא להאמין. לרפרש פעמיים ולבדוק טוב טוב אם זה באמת נכון. אולימפיאקוס בגמר היורוליג. אולי זאת טעות כתיב, הכתב התבלבל והתכוון לפנא של זליקו ושאראס. לא לא, אלו באמת האדומים מפיראוס שישחקו בגמר באיסטנבול. מקום מצחיק פיראוס.

ממש באותו זמן שבאתונה פיתחו את הדבר הזה, נו, מתחיל בד' ונגמר לרוב ביחס רע למיעוטים, דמוקרטיה, וכתבו מחזות שישמשו בסיס לתרבות המערבית, בפיראוס גידלו מלח. מלח זה חשוב. תנסו להכין מרק עוף או קלח תירס חם בלי מלח-לא תצליחו, התוצאה לא תהייה מספקת. אתמול הכדורסל שאולימפיאקוס שיחקו נגד ברצלונה שאב מהמסורת העירונית. הוא היה בסיסי ויסודי, ממש כמו המלח. כשבאתונה החליטו להקים חומה סביב פיראוס היא הפכה לאחד מהנמלים החשובים בעולם העתיק. כשאולימפיאקוס החליטו לבנות חומה מסביב לסל שלהם, הכדורים כאילו ברחו החוצה. עם קמצוץ מזל, קיטון של תחמנות והמון לב כצפוי מיורדי ים. הריעו לשודדים.

את המקום שלהם בגמר, כמו את הדרך אליו, אולימפיאקוס גנבה מקבוצות טובות יותר. אם הייתם מספרים לאוהד שרוף, שדווקא בעונה שהכסף הפסיק לזרום באולם השלום והאחווה, ודווקא אחרי שאת שלב הבתים התחילה הקבוצה במאזן 1-3 ואת הטופ 16 עם שני הפסדים רצופים, שדווקא בעונה כזאת הם יהיו מרחק 40 דקות מהגביע הוא היה מגחך עליכם. בקושי סיכוי בסדרה נגד סיינה נתנו להם. חבורה צעירה, מקומית בעיקרה, שמובלת על ידי כוכב עם ים מטען רגשי להוכיח. המקרים האלו, או שמתפוצצים בטירוף על היריב, או שמתפוצצים בטירוף יותר גדול בפנים שלך.

בצד השני עמדה ברצלונה, שמלבד היותה המועדון השנוא עליי בכל הקיום האנושי, היא גם קבוצת ההגנה הטובה ביותר בעשור האחרון ביבשת. מכונת כדורסל מתוקתקת ומתקתקת. תשאלו את מכבי. כשהיא גילתה ברבע הראשון שהיא בפיגור שלא נמחק, המכונה לא התכוונה לוותר. וכמו במחזות היוונים, נראה היה שהגורל להפסיד רודף אחריי אולימפיאקוס, שאנחנו רק צריכים לחכות לדאוס אקס מאכינה, נניח איזה שתי שלשות של לה בומבה אחת אחריי השנייה, ואז הסדר הטבעי יוחזר. השלשה הגיעה, הסדר נתקע בפקקים. כי היוונים, הם בתורם לא וויתרו בעצמם, והמשיכו לרמות את הגורל. לגנוב עוד סל ונקודה, לעשוק עוד איזו החטאת עונשין לא אופיינית מהקטאלונים. גבורה ונחישות ניצחו את המשחק הזה יותר מעוד פוזשן של כדורסל.

זה נכון שלפעמים היה נראה, שמרוב ששתי הקבוצות רוצות לנצח, הברכיים קצת רועדות. האנדרלמוסיה מתחת לסלים של פאו חגגה, והיוונים איבדו עוד ועוד ריבאונדים ונקודות לידי התמנון של הגבוהים הספרדים. אבל דווקא את הכדור החוזר החשוב ביותר של המשחק, הכדור האחרון ברבע השני, הם הצליחו לקחת ולקלוע סל מהיר במקום לספוג אחד. היתרון נשמר. בסוף הרבע השלישי, כשהשניות האחרונות נקפו, שתי הקבוצות לא הצליחו לייצר נקודות.

היו דקות שברצלונה הידקה את הגנת הפלדה שלה והפכה לבלתי חדירה כמו בית ראש הממשלה . דקות שברצלונה שיחקה כדורסל שכאילו יצא מספר הדרכה למאמן המתחיל, מלא בסלים קלים, פשוטים וכואבים ליריב. אבל היו גם השלשות של פאפאניקולאו, והקזות הדם של ספאניוליס ואייסי לאו על הפרקט. כשהמומנטום מחליף צדדים כמו כדור לוהט, הפער הזה שבין להוביל ב-3 לבין הפחד לפגר ב-1 נשמר לאורך כל הזמן. זה היה משחק שמפסידים בגלל טעות, לא אחד שמנצחים בזכות הברקה.

ובכל זאת, בצער רב וביגון קודר, אולימפיאקוס הם הגיבורים הטראגיים של הערב הזה. מי שקרא קצת אנטיגונה למשל, יודע שמהגורל אי אפשר לברוח. בני אדם, אפילו אלים, הם בסך הכל כלי שחמט(והמון בהצלחה לבוריס גלפנד! אל אל ישראל!) עבורו. למה? כי הם הולכים לאכול וואחד תבוסה מול צסקא. אין להם סיכוי, פשוט אין להם סיכוי. כמו שלא היה להם במשך כל העונה 😉

לעצור את הגרעין של ברצלונה

אחיי האדונים, בני מלכים, סבלנו מספיק. בשנים האחרונות אנו רואים איך שלטון הפלדה שקנינו בעמל רב, בניצחונות צבאיים מזהירים ובעזרת גנרלים מהוללים מתחיל להתפרק. אני קורא לכם ולעולם כולו לפעול במהרה. כבר אמר מי שאמר, אם זה הולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז זה בטח לא פרעוש. את זכותנו על האדמה הזאת קנינו בדם ויזע, בשיבה מחדש האדירה אל נחלת אבותינו שנלקחה ונחמסה על ידי שבטי המדבר. ואני מזהיר, כמו שהזהרתי בעבר, השנה היא 1974והשחקן הזה הוא קרויף.

אנו נלחמים מול אויב עיקש שלא ישקוט עד שישמיד אותנו. המשוגעים האלו מתעצמים ומתעצמים, הכסף זורם שם כמו נפט. עוד מתקן העשרה, עוד צנטריפוגה, עוד חלק מהפאזל. ייבוא ישיר של חלקים משבדיה, וכשזה לא עובד הם קונים את מיטב התוצרת המקומית להתקפה. גם את ההגנה הם לא שוכחים, סוללת טילי נ"מ מתולתלת מגינה להם על קו השער. איך אפשר לבקע מערך כזה? אם מישהו יכול, רק אנחנו יכולים. לא האמריקאים ולא הפחדנים ממנצ'סטר. שיישארו להתעסק בפוליטיקה הפנימית שלהם, אפילו את האופוזיציה מבית הם לא מסוגלים להביס. רק אנחנו, רק עלינו מוטלת המשימה לעצור את הטירוף של הגמד שמשגע את העולם.

אנחנו עושים ככל שאנחנו יכולים. מכינים את הציבור שקל זה לא יהיה, אבידות בעורף חייבים לספוג. למזלנו יש לנו שוער שמוכן לעבור קצת השפלות בדרך אל האושר. הם בנו את מכונת המלחמה שלהם בשקט מופתי, הפכו לאימפריה בלי ששמנו לב. הרי משנות ה70 מדברים עליהם, מאז שאותו אדם שינה את המציאות שלהם לנצח. אבל עד לאחרונה הם שמרו את העוינות שלהם על אש נמוכה. פתאום הכול התפוצץ. כמות כזאת של כישרון בקבוצה אחת, כמות כזאת של סיכון במדינה אחת. כסף, נשק, חוליית קישור מבריקה, חיל ים מפחיד, 6 תארים בעונה אחת. נרדמנו בשמירה. והם לא כמו שאר האויבים, הפלסטינים או הבאסקים שסתם עסוקים בטרור כל הזמן. שאר המדינות שמסביבנו, הקבוצות שדולקות אחרינו, אנחנו יודעים שזה סתמי. גם אם הם ימתחו אותנו עד מחזור הסיום, הם תמיד ימצאו דרך לדפוק את זה. אבל אלו, חיות, מזל שהם לא היו בסביבה ב73. אסור לתת להם חצי אצבע מחשש שייקחו את כל היד.

הם פוגעים לנו בבטן הרכה. 9 גביעי אירופה שלנו מחווירים בארון. אתם יודעים שאנחנו, המועדון הכי פופולארי בעולם, בהיסטוריה, נזר הבריאה מהבירה רק מקום שני בפייסבוק?  28 מיליון לייקים יש להם, ולנו בקושי 26. עקפו אותנו בסיבוב. איך הם מעזים, לייחצן את עצמם ככה כלפיי חוץ עם כוחות אל-קודס. אנחנו, אנחנו עם הסגולה, הם חיקוי דהוי של המקור. נכנסו ללבנון והקימו להם שם מחתרת. רגע, מה קרה? לא שמעתם על צד"ל, לא שמעתם על בשיר ג'ומייל? אנחנו היינו פה קודם חבר'ה. אבל איפה צד"ל ואיפה חיזבאללה. 3 גביעי אלופות ב5 שנים, איך הם לא מתביישים. אירופה היא השטח שלנו, ולנו הם משאירים את גביע המלך. זין על גביע המלך, זין על מקום שני בפייסבוק, זין שהם היו במונדיאל ב2006 ואנחנו תקועים עם זיכרונות משפיגלר. זה כאילו שהקליפרס יצליחו יותר מהלייקרס. מוסרים לי באוזנייה שאם גם זה יקרה השנה, אני מבטיח לכם שנתקוף, בזעם נתקוף. יש גבול לכמה אפשר לטלטל את אמות הסיפים.

אני מקווה שאתם מבינים את חומרת הבעיה, ושלא יהיו פה שמאלנים שיצאו נגד קצת אלימות על המגרש. מולם כל האמצעים כשרים. מצידי שנשלח בהם את פפה וראמוס ביחד. כשפער 10 הופך ל-4, וכשטילי הזלזאל מכוונים לתל אביב אסור להניד עפעף. לא ניתן לאף אחד להחזיק בשחקן הטוב בעולם. אנחנו המעצמה הגרעינית היחידה פה באזור, ברור? יש לנו את רונאלדו, ולא נפחד להשתמש בו. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, גם אם חייבים תדלוק אווירי במהלכה. הגלקטיקוס היחידים באזור יהיו אנחנו. ויהיה דם, הרבה דם.

אין עוד מלבדו

אם חיפשתם, ואולי גם אם לא, אז טקסט שלי על רונאלדו הופיע בדה באזר. שזה ממש ממש סופר אולטרה מגניב.

אין עוד מלבדו

רוברטו די מטאטאו

צ'לסי נראית רע. זה סוג של אנדרסטייטמנט העונה, אבל זה גם מדאיג. צ'לסי מדשדשת עכשיו במקום ה-6, מקום בו היא לא בילתה מאז סיום עונת 2001-02. אבדן מקום בליגת האלופות יהיה אכזרי, אולי לא אכזרי כמו לקבוצות שתלויות לחלוטין בכספים וביוקרה של המפעל, אבל אכזרי. השאלה היא איך במקום לטפס לליגת האלופות, בזכות ההיחלשות המשמעותית של טוטנהאם בשבועות האחרונים, שכמעט מבקשת מאיתנו לקחת ממנה את המקום ה-4, הקבוצה משקיפה על ניוקאסל מלמטה.

המטאטא

נחוץ טאטוא בעמדת המאמן בצ'לסי

התשובה לפי דעתי נאוצה גם במאמן הזמני שעל הקווים. הניצחון על נאפולי ושני הניצחונות הכפולים על בנפיקה שכנעו כאילו יש קבוצה בלונדון. אבל אין. גם ה4-1, בטח צמד המשחקים ברבע הגמר, היו נרפים ביותר. אין מחץ בהתקפה כלל וכלל, אין אפילו השתלטות מדודה על מרכז השדא. יש בעיקר הרבה מאוד מזל בהגנה. למה? כי המאמן נותן אשראי לשחקנים תמוהים(קאלו?! עדיף להביא לו אוסקר למחמיצן סדרתי כבר עכשיו. מיקל?!), ומצד שני כמעט והפסיק את האשראי שניתן לדם החדש בקבוצה. דניאל סטארידג' שהיה נהדר בפתיחת העונה פשוט כבוי, וגם השימוש באוריל רומאו פסק לחלוטין. חואן מאטה נראה צל של עצמו. אם היינו רצים בצמרת, זה היה מתקבל, אבל אנחנו מדדים בשיפולי הענקים.

השיפור שחל בקבוצה הוא לא בזכות המאמן. הוא בזכות לוח משחקים מעט נוח שזכינו לו, והכי חשוב, בזכות פטר צ'ך. השוער, שהיה קטסטרופלי לפני פיטוריו של ויאש בואש חזר לרמתו העולמית. עם פטר בשער, ובזכות השקט בהגנה, צ'לסי מצליחה להתייצב בבינוניות שלה. הבעייה שדרכנו במקום והתחלנו להלחם על גביעים במקום להגיע להישגים דרך הליגה. בקיצור, הפכנו להיות ליברפול. כשרואים איפה היא היום, השאלה אם דווקא שם אנחנו רוצים להיות.

חבל שלא הובא מאמן אמיתי ישר אחרי שהבואש פוטר. יש מאמנים טובים בשוק, שהיו מוכנים לקחת קבוצה פצועה ולעשות איתה דברים יפים. אני שמח שאברמוביץ' מצהיר שתפקיד המאמן ישתנה בשנה הבאה, ומקווה שיש הבנה בהנהלה של צ'לסי שאם המועדון רוצה להשאר רלוונטי בשנים הבאות באנגליה הכסף לא יספיק(למרות שהוא מאוד חשוב). צריך שיטה, צריך מאמן שרץ כמה שנים, צריך להחיות את היפייפייה הכחולה.